לא כל תקלה או נזק הנגרמים כתוצאה מניתוח עולים כדי רשלנות רפואית. אולם, גם במקרים בהם לא היתה רשלנות רפואית בניתוח ייתכן והמעקב והטיפול לאחר הניתוח היו רשלניים באופן המצמיח עילת תביעה בגין רשלנות רפואית.

במקרה הנדון (ת.א 1268/04 ל' נ' מרכז רפואי רבין) התובע אובחן כסובל מגידול של בלוטת יותרת המוח. לטענתו, הנתבעים התרשלו כלפיו בביצוע הניתוח הראשון שנערך לו ובמעקב אחר דליפת נוזל ה-CSF לאחר הניתוח הראשון ולאחר הניתוח השני. רשלנות זו גרמה לכך שהוא לקה פעמיים בדלקת קרום המוח ונותר עם פגיעות נוירולוגיות ופסיכיאטריות קשות בגינן הוא תבע פיצוי מהנתבעים. הוא ביסס את תביעתו על עילות הרשלנות ופגיעה באוטונומיה. לטענתו, יש להעביר את נטל השכנוע אל כתפי הנתבעים.

בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה בחלקה בקובעו:

בית המשפט דחה את טענת התובעים בדבר הפרת חובת הגילוי ואי קבלת הסכמה מדעת באשר לניתוח הראשון. בית המשפט מציין כי קיימת חובה לרופא לספק למטופל את המידע הדרוש לו לביצוע החלטה מושכלת האם לבחור בהליך רפואי זה או אחר, אולם בענייננו יש לקבוע כי הוסבר לתובע מהלך הניתוח, וגם אם לא פורטו מלוא הסיכונים, אין להניח שהתובע היה בוחר לוותר על הניתוח.

בית המשפט אף דחה את טענת התובעים בדבר רשלנות רפואית בניתוח: בית המשפט קבע כי שאלת קיומה של התרשלות רופא בטיפולו בחולה, נבחנת לפי האמצעים שרופא סביר היה נוקט בנסיבות העניין. המבחן איננו מבחן של חכמים לאחר מעשה. בשעת מעשה כל רופא עשוי לטעות אך לא כל טעות מהווה רשלנות; ואי הצלחתו של ניתוח או נזק שנגרם בעטיו אינם, כשלעצמם, מקימים חזקה או מסקנה של רשלנות רפואית. בית המפשט קבע כי בנסיבות המקרה א הוכחה סטייה מרמת הזהירות הנדרשת מרופא סביר בעת ביצוע הניתוח ומכאן שלא הוכחה רשלנות של הנתבעים בביצוע הניתוח הראשון.

בית המשפט קיבל את טענות התובעים כי הוכחה רשלנות של הנתבעים בקשר למעקב והטיפול בתובע אחרי הניתוח הראשון. בית המשפט ציין כי סטנדרט התנהגות סביר ומקצועי מצד רופא, מחייב הצגת שאלות הנוגעות לעברו של המטופל, בפרט כאשר ידוע לו כי לפניו מטופל שעבר ניתוח להסרת גידול במוח. בענייננו, היה על הרופא להציג לתובע שאלות הנוגעות לביקורים קודמים בחדר המיון בתקופה שמאז שחרורו מבית-החולים ולאירועי הפרשה אפית קודמים; אלו וודאי שאלות בסיסיות הרלבנטיות על מנת לקבל החלטה מושכלת באשר לאבחון ולאופי המעקב והטיפול הרפואי הנדרשים.

על הרופא הסביר, לאחר שגילה כי התובע היה כבר בביקור קודם כזה, להזמין את התיק הרפואי של אותו מטופל, ולקבל החלטה כאשר מלוא החומר הרפואי הרלבנטי פרוש לפניו. רופא סביר, במקרה כזה, לא היה מסתפק בבדיקה שטחית וקצרה, ולא היה ממהר לשחרר את התובע לביתו.
רופא אינו יוצא ידי חובתו בקבלת החלטה ההולמת את הממצאים הגלויים שבפניו. עליו לברר ולחקור גם אחר ממצאים נוספים הנדרשים לצורך קבלת ההחלטה, בשקידה ראויה ובמאמץ סביר. ודאי כי קבלת החלטה על סמך נתונים חסרים, שהיה ניתן וצריך לקבלם, עלולה להיות החלטה בלתי הולמת המבססת את התרשלותו של הרופא.

לאור האמור בית המשפט קבע כי מתקיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין התרשלות הנתבעים במעקב ובטיפול בתובע לאחר הניתוח הראשון, לבין דלקת קרום המוח בה לקה התובע בפעם הראשונה והנזקים שסבל כתוצאה ממנה, וכי על הנתבעים לפצות את התובע בגין נזקיו האמורים.

לגולשי הפורטל עומד ייעוץ ראשוני באמצעות עו"ד אבי לוטן המייצג מקרים קשים של רשלנות רפואית.
פניה ישירה לעו"ד לוטן: 03-7542221. טל': 03-6916555, דוא"ל:lotanlaw@gmail.com